עושים אל על ומעבר? אין בזה צורך...

על הערת עסק חי שמעתם? תקן ביקורת מספר 570 של לשכת רואי חשבון בישראל קובע בסעיף 18 כי אם הגיע המבקר למסקנה שקיימים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומו של הגוף המבוקר כעסק חי, יוסיף פיסקה, בסוף דוח רואה החשבון המבקר, בה הוא יפנה תשומת לב לביאורים בדוחות הכספיים המתארים את העניינים. ואכן משרד רואי החשבון של אל על (Deloitte) עשה כמתבקש וציין בדו"ח המבקר "למרות השלמת קבלת המימון מהמדינה והחתימה על הסכם הסיוע הנוסף מהמדינה, היות ויכולת החברה לעמוד בכל התחייבויותיה הפיננסיות תלויה בקיומם של אירועים שאינם בשליטה מלאה של החברה ואשר אינם וודאיים והינם הכרחיים על מנת לאפשר לחברה להתמודד עם השלכות משבר הקורונה, נכון למועד אישור הדוחות הכספיים קיימים ספקות משמעותיים בדבר המשך קיומה של החברה כעסק חי".

אני שואל, מה הטעם בהערת עסק חי, אם ברור שאין שום סיכוי שהיא תתממש? יקום מי שחושב שאל על תסגור את שעריה כתוצאה מאי עמידה באמות מידה פיננסיות. הרבה לפני משבר הקורונה אל על לא הצטיינה מבחינה פיננסית ולראיה יתרת העודפים השלילית של החברה שעמדה על 247 מיליון דולר בתום שנת 2019 כאשר את השנים 2018 ו- 2019 סיימה עם הפסד נקי של 52 ו- 59 מיליון דולר בהתאמה ועם יחס שוטף של פחות מ- 0.5 ומנוף פיננסי בספרות כפולות ולמי ששכח מדובר היה בשנות שיא בתיירות ובענף התעופה. אי אפשר להאשים רק את הקורונה במצבה המקרטע ממילא של חברת התעופה "הלאומית".

למה הערת עסק החי מיותרת באל על? ביום 18 במרץ 2021 חתמה אל על הסכם עם מדינת ישראל. במסגרת ההסכם, התחייבה אל על לבצע הנפקת הון מניות, אופציות או תמהיל של השניים עד ליום 31 ביולי 2021 בהיקף של לפחות 105 מיליון דולר, כאשר בעלת השליטה בחברה התחייבה להשתתף בהנפקה בהיקף של לפחות 43 מיליון דולר ואי עמידה בהתחייבות זו תחשב כהפרה יסודית של ההסכם. לאור השינויים בסביבה העסקית והשפעות זן הדלתא, פנתה אל על למשרד האוצר בבקשה לדחות את ההנפקה ולא לבצעה עד התאריך הנקוב בהסכם. אני מזכיר למי ששכח כי על פי ההסכם אי ביצוע ההנפקה במועד שנקבע מהווה הפרה יסודית של ההסכם, ועל זה נאמר... אז מה? המדינה הסכימה ברוב טובה לדחות את ההנפקה ללא יאוחר מיום 19 בספטמבר 2022.

ולמה ישמשו כספי ההנפקה? האם לתשלום לספקים, לשדרוג צי המטוסים או לשיפור חווית השירות ללקוח? החברה מציינת בדו"ח הדירקטוריון לתום הרבעון השלישי של שנת 2021  כי "בכוונת החברה לבצע גיוסי הון בהיקף של כ- 105 מיליון דולר אשר בחלקם עשויים לשמש לפירעון הלוואות הבעלים. אתם מבינים? כספי ההנפקה יושבו לבעלי השליטה, שחלק ניכר מהכסף שהזרימו היה בצורת הלוואת בעלים, וכמו שאנו יודעים, הלוואות צריך להחזיר למלווה, אך עובדים (כך מסתבר על פי ההסכם עם המדינה) לא חובה להחזיר לעבודה.

אז בשביל מה ההצגה? אל על לא נמצאת בסכנה להמשך קיומה כעסק חי, כי המדינה לא תיתן לה לעולם לקרוס. גם אם ישנם תנאים, שאי עמידה בהם מהווה הפרה יסודית של ההסכם, תבקש אל על בקלילות דחייה והכל יבוא על מקומו בשלום. פעם היו אומרים על קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א שזאת קבוצה שיש לה מדינה, כך גם ניתן להגיד על אל על. כל מדינה חייבת חברת תעופה (גם אם היא לא לאומית) שתמשיך לטוס למדינה בכל מצב ובכל תנאי, מבצע שומר החומות וסגירת השמיים בתחילת משבר הקורונה הוכיחו זאת מעל כל ספק. עושים אל על ומעבר? אני טוען שאין ממש צורך בכך. אל על פה כדי להישאר, אפילו אם המספרים בדוחות הכספיים שלה יעידו אחרת ותאמינו לי הם כבר שנים מעידים אחרת, כל כך מעידים, שאף חברה עסקית אחרת לא הייתה ממשיכה להתקיים אפילו דקה אחת נוספת עם מספרים שכאלה, אז איך אומרים באל על? שיהיה לכולם טיסה נעימה.

סופם של הכללים (המסובכים) בנושא מחירי העברה (Transfer Pricing)?

בעידן הגלובלי שבו לגבולות הגיאוגרפים אין משמעות בעולם העסקי, השאלה הפשוטה לכאורה, איפה החברה ממוקמת וכפועל יוצא לאיזה מדינה עליה לשלם את מס החברות הופכת למורכבת ביותר. חברות הענק הן מזמן לא רק חברות תעשייתיות המוכרות מוצר, אלא חברות המספקות שירותים שניתנים ברוב המקרים באינטרנט ומשכך למיקום הגיאוגרפי אין כל משמעות או לכל הפחות הוא פתוח לדיון. אמנם העולם הפך קטן יותר, אבל עם האוכל בא התאבון ולחברות הענק יש תאבון גדול מאד.

בדיוק כמו כל שכיר או עסק, גם חברה נדרשת לשלם מס על רווחיה. מס זה הנקרא מס חברות משתנה בין מדינה למדינה ולעיתים מדובר בפער דרמטי. לצורך השוואה במדינת ישראל מס החברות הינו 23% והוא מהווה שיעור מס ממוצע ביחס לשיעורי המס הנהוגים במדינות אחרות. לצורך ההשוואה בגרמניה שיעור המס הינו 30% בעוד שבבולגריה הוא עומד על 10% בלבד ובאיי הבהאמס שבקריביים הוא 0%. אמנם שיעור המס האפקטיבי (זה הלוקח בחשבון הטבות מס שניתנות לחברות) הוא נמוך יותר, אך עדין נשמר פער דרמטי בין מדינות שונות בעולם.

למה זה משנה? תתארו לכם חברה גרמנית שיש לה חברת בת באיי הבהאמס. החברה שואפת כמובן למזער עד כמה שניתן את סך המס שיוטל על החברה, מה היא תעשה? היא תמכור את המוצר לחברה באיי הבהמאס במחיר עלות (ללא רווח) וכך החברה בגרמניה לא תדרש לשלם מסים בגרמניה, בעוד שהחברה באיי הבהמאס תמכור את המוצר ללקוח הסופי (בכל מקום בעולם) ברווח, שעליו כזכור לא מוטל שם כלל מס. פעולה פשוטה שנועדה להעביר את נטל המס ממדינה בעלת שיעור מס גבוה למדינה בעלת שיעור מס נמוך. אז אם זה כל כך פשוט למה כל החברות בעולם לא עושות את זה? הסיבה היא חוקי מחירי העברה. רוב מדינות העולם חוקקו חוקים שנועדו להילחם בבריחת המס מהמדינה ואף מחייבות את החברות בדיווח על עסקאות בין חברתיות (Transfer price work). האופן שבו מחיר העברה נקבע מבוסס על שתי גישות עיקריות. הגישה הראשונה היא מחירי העברה מבוססי שוק (Arm's Length Transaction) שזאת הגישה הנדרשת על ידי שלטונות המס בכל רחבי העולם. החברה המוכרת עושה שימוש במחירי שוק (market value) כאשר קיים שוק למוצר המועבר, כלומר, מכירה ללקוח חיצוני היא אלטרנטיבה מידית להעברה הפנימית ומחיר השוק משקף את העלות השולית ועוד העלות האלטרנטיבית. מחיר העברה יתכנס למחיר השוק שכן במקרה כזה, החברה המוכרת לא תהיה מוכנה למכור בפחות ממחיר השוק והקונה לא יהיה מוכן לשלם יותר ממחיר השוק. הגישה השנייה היא מחירי העברה מבוססי עלות או מבוססי משא ומתן (arm-in-arm transaction) - כאשר קיים שוק לא משוכלל (לדוגמא קיום הוצאות עסקה) או כאשר השוק נמצא בחוסר שווי משקל זמני (לדוגמא כאשר המחירים אינם משקפים עלות מלאה) או כאשר לא קיים שוק חיצוני למוצר המועבר. מחיר העברה יקבע על ידי משא ומתן בין החברות, אך גישה זאת היא נדירה, שכן היא אי קיומו של שוק למוצר או שירות הוא חריג ביותר.

בשורה התחתונה מדובר במנגנון לא פשוט לקביעה ויותר מכך לדיווח לרשויות המס ולמרות זאת חברות רבות מצליחות "להבריח" רווחים למקלטי מס. לפני מספר ימים הודיע הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי(OECD) שמספר מדינות המהוות מקלטי מס הסירו את התנגדותן לקביעת שיעור מס חברות מינימלי בינלאומי של 15% החל משנת 2023 וכעת 136 מדינות כבר הסכימו על המתווה. מדובר למעשה על מדינות המנהלות יותר מ-90% מהמסחר בעולם, כך שרוב העסקאות בין החברות צפוי שתתרחשנה בין חברות הממוקמות במדינות שהסכימו על שיעור מס החברות האחיד. החלת שיעור המס האחיד יש בה כדי למנוע את היכולת להבריח רווחים בין מדינות בעלות שיעור מס שונה, תביא לביטול מקלטי המס ומעל הכל יכולה לייתר את מורכבות המנגנון של קביעת מחירי העברה בין חברות תחת אותה חברת אם, שהרי אם אין הבדל בשיעור המס, אין סיבה "להתחכם" ולהעביר עסקה ממדינה למדינה.

עם זאת, עלינו לזכור כי המרדף אחרי חברות בינלאומיות הוא אינה נחלתה הבלעדית של מדינת ישראל, ראש הממשלה נפלתי בנט אף הכריז במסע הבחירות שלו על תוכנית "סינגפור" להורדת שיעור מס החברות בישראל לצורך עידוד השקעות זרות במדינה. מדינות רבות שואפות שאימפריות הטכנולוגיה והתעשייה ימקמו את מפעליהן ומשרדיהן במדינה שלהן. הסיבות לכך הן רבות, החל מהגדלת שיעור התעסוקה במדינה, גביית מס הכנסה מעובדי החברה, העלאת ערכה של המדינה וכו'. אך הכלל הידוע קובע שיש היצע רב המחיר יורד, והוא עובד גם פה. כאשר כל המדינות נלחמות על ליבן של מעט חברות ענק, הדרך למשוך אותן היא על ידי מענקי הטבות מס, כדוגמת חוק עידוד השקעות הון בישראל.

אז האם נראה סוף למשחקי המס ולמחירי העברה? האם המדינות יצליחו לעמוד במס האחיד ולא לייצר חוקים מקומיים שיעקפו אותו? האם לחברות הגדולות יהיה כדאי להעתיק את משרדיהן למדינות קטנות במזרח התיכון, במזרח הרחוק או במקלטי מס אם הן לא זוכות להטבת מס? ימים יגידו, אבל מה שבטוח שחוקי המשחק הולכים להשתנות וכמו תמיד במשחק יש מפסידים ויש מרוויחים, השאלה שנותרה היא באיזה צד של המשחק תהיה מדינת ישראל? האם שיעור מס אחיד יטיב עימה או יביא ליציאת חברות הענק?

בעל עסק קטן ובינוני, על טכניקות חשבונאות ניהולית שמעת?

בשנים האחרונות גוברת ההתעניינות בתועלת הפוטנציאלית משימוש נרחב בטכניקות של החשבונאות הניהולית אשר יש בהן בכדי לתרום לשיפור קבלת ההחלטות הניהוליות ובהמשך לשיפור התוצאות הפיננסיות והתפעוליות. הפיתוח הטכנולוגי, שהשפיע על הטמעת הטכניקות, מאפשר גישה באופן נרחב, מדויק וזמין לקבלת מידע פיננסי כגון פירוט עלויות, יחסים פיננסים וניתוח סטיות, ולמידע לא פיננסי כגון ניתוח השפעת לקוחות חוזרים וניהול אופטימלי של המלאי.

נכון לשנת 2020 (לפני הקורונה) ועל פי נתוני הסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, 99.5% ממספר העסקים הכולל במגזר העסקי בישראל היו עסקים קטנים ובינוניים, האחראים ל- 1.92 מיליון משרות ועל כ- 54% מהתוצר במגזר העסקי. על מנת לשפר את יכולת העסקים לשרוד ולהישאר ברי קיימא, עליהם לעשות שימוש במידע פיננסי וגם במידע לא פיננסי. מסיבה זו החשבונאות הניהולית יכולה להיחשב כבעלת ערך מוסף עבור עסקים קטנים ובינוניים. עם פרוץ משבר הקורונה בישראל במרץ 2020, עסקים קטנים ובינוניים הם שנפגעו באופן החמור ביותר. רבים מהם התפרקו, והרבה יותר מתמודדים עם מגבלות תזרים מזומנים. מסקרים שביצעה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לאור התפשטות נגיף הקורונה, עולה כי כ-85% מהעסקים דיווחו כי נרשמה פגיעה בפדיון העסקי, כאשר כמעט שליש מהעסקים דיווחו על פגיעה הגדולה מ-50% בפדיון. לאור כל אלה על העסקים הקטנים להפיק את הלקחים הנדרשים בכדי שיוכלו להתמודד בעתיד עם משברים דומים. אחד הלקחים החשובים ביותר הוא שיפור יכולות הניהול ואופן ההתמודדות עם משברים על ידי שימוש מושכל ונכון בטכניקות שונות של חשבונאות ניהולית.

במחקר שנערך בבית הספר למנהל עסקים במסלול האקדמי המכללה למנהל על ידי רו"ח דניאל יעקובזון ובהנחייתם של פרופ' דן אלנתן וד"ר גבריאלה קאשי-רוזנבאום, נבדק האם עסקים קטנים ובינוניים, שבוחרים לעשות שימוש בטכניקות שונות של החשבונאות הניהולית (תמחיר, תקציב, קביעת מדדי ביצוע ותכנון אסטרטגי), באים על שכרם על ידי הצגת רמות גבוהות של ביצוע עסקי? על פי ממצאי המחקר כשני שליש מהעסקים שנדגמו עושים שימוש בטכניקות השונות, עם יתרון מסוים לשימוש בתמחיר ובתקציב על פני השימוש במדדי ביצוע ובניתוח אסטרטגי. כמו כן נמצא קשר חיובי בין השימוש בכל הטכניקות לשיפור רמות הביצוע העסקי הן מבחינה אובייקטיבית הנמדדת על פי פרמטרים פיננסים לאורך זמן ולא פחות מעניין גם מבחינה סובייקטיבית, שם נמצא כי עסקים שעשו שימוש בכל הטכניקות נתפסו על ידי גורמים חיצונים לעסק כדוגמת הלקוחות, המשקיעים והאנליסטים כעסקים איכותיים יותר ובעלי פוטנציאל גבוה יותר. כמו כן נבחנו מהם הכלים הספציפיים בכל טכניקה שיש בהם  בכדי לסייע בצורה משמעותית יותר לחיזוק מצבו הפיננסי של עסק קטן ובינוני.

בתחום התמחיר נמצא כי, פילוח עלויות ברמת המוצר (ישירות/עקיפות) וברמת התהליך (משתנות/קבועות), לצד ביצוע העמסת העלויות העקיפות על המוצרים השונים על פי מספר תעריפי העמסה ובחינת עלויות היכולות לשפר את איכות המוצר/השירות, תורמים לשיפור התוצאות העסקיות של עסקים קטנים ובינוניים. בתחום התקציב ממצאי המחקר הצביעו על כך שתקציבים אסטרטגיים (מעל שנה) תורמים באופן מובהק לשיפור ברמת הביצוע האובייקטיבי והסובייקטיבי של העסק, בעוד שתקציב קצר מועד (עד שנה) לא נמצא כתורם לרמת הביצועים של העסק, מה שמדגיש את החשיבות של התכנון לטווח הארוך על פני המחשבה על הזמן הקצר והמידי. כמו כן, כאשר העסק עושה שימוש בתקציב מבוסס פעילות (ABB), המבצע תכנון ברמת הפעילויות השונות בעסק ולא ברמת ההוצאות השונות של העסק (הנהלה וכלליות, מכירה ושיווק וכיוצא בזה), הוא מביא בכך לשיפור קיימות העסק ולחיזוקו הפיננסי.

מדידת הביצועים נמצאה כחשובה ביותר להצלחה העסקית של עסקים קטנים ובינוניים. השימוש במקביל בכלים רבים, כגון מדידת יחסים פיננסים, הערכת קשרי לקוחות, ביצוע הערכות עובדים תקופתיות והערכת פעילות וחדשנות, הבוחנים הן תוצאות פיננסיות והן תהליכים פנימיים בעסק, מהווה חבילה שלמה ומושלמת לבחינת מצבו של העסק ומסייע רבות בשיפור רמת הביצוע העסקי לאורך זמן.

ומה לגבי התכנון האסטרטגי? ניתוחים הבוחנים את המצב האסטרטגי של העסק, אינם שכיחים בעסקים קטנים, אך עסקים הבוחרים לעשות בהם שימוש משדרגים את רמות הביצוע העסקי, האובייקטיבי והסובייקטיבי. יתר על כן, קיים גם יתרון לתדירות הניתוח האסטרטגי. עסק שבוחר לבצע ניתוחים אסטרטגיים ובונה על פיהם תחזית ארוכת טווח הלוקחת בחשבון מקרים ותגובות אפשריים, גם אם הם פנימיים בלבד, מציג רמות ביצוע עסקי גבוהות יותר מעסקים שלא עושים זאת, ובכך משפר את ביצועי העסק הפיננסים, מחזק את קיימות העסק ואת תדמיתו. ממצאים אלו תומכים בחשיבות השימוש במודל חמשת הכוחות של פורטר ככלי לניתוח אסטרטגי ברמת המיקרו ובמודל PESTEL, ככלי לניתוח אסטרטגי ברמת המאקרו.

משבר הקורונה, שבעקבותיו עשרות אלפי עסקים בישראל נסגרו, מדגיש עוד יותר את החשיבות בשימור הקיימות של עסקים קטנים ובינוניים. המחקר שבחן את רמת, תדירות וותק השימוש בטכניקות החשבונאות הניהולית בעסקים קטנים ובינוניים מתוך כוונה לייצר לעסקים אלו מפת דרכים חשבונאית שיתכן ותסייע להם בעתות משבר ומצוקה פיננסית, מצא כי שימוש מיטבי ותדיר בתמחיר, תקציב מדידת ביצועים ותכנון אסטרטגי עשוי לתרום ליציבות העסק, לשיפור בתוצאות הפיננסיות והתפעוליות, לשיפור תדמית העסק ויתכן שיסייע אף לצלוח טוב יותר משברים פיננסים.

הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה ולמדוד את המנהלים אחרת.

אנו מתקרבים למחצית שנת 2020 ונתיב היציאה ממשבר הקורונה עדין לוט בערפל. מנהלי החברות מסתכלים על התוצאות הפיננסיות המשתקפות ברבעון ראשון שספק מהלומה בחלקו האחרון ורבעון שני שהתחיל בצורה קטסטרופלית והם מבינים... השנה לא נעמוד ביעדים שעל בסיסם מחולק הבונוס השנתי! דווקא שנת 2020 היא הזדמנות מצוינת לבעלי המניות לזהות מי הוא מנהל איכותי היודע להתמודד עם משברים ומי הוא המנהל שהצליח לרכב במשך שנים על גלי הנסיקה בשוק ההון שמלווה אותנו למעשה מאז תום המשבר הכלכלי בשלהי שנת 2008.

מטרת החברה היא השבחת ערכה לבעלי מניותיה, מכאן יוצא שמטרת המנהל היא לנקוט בכל אותן פעולות שייצרו ערך לבעלי המניות. אך האם ערך הוא רק פיננסי המשתקף בשורת הרווח התחתונה המתורגמת לדיבידנדים בסוף השנה? ומה לגבי פעילות ניהולית שאת תוצאותיה נראה לעיתים רק בעתיד הרחוק? שינויים באסטרטגיה העסקית, שינוי מבנה עסקי או ארגוני, שינויים במדיניות השיווק והמכירות, שינויים בשרשרת ההספקה, התפעול והלוגיסטיקה, שיפור מצב המלאים, שיפור במערכות המידע וקיצור זמני הפיתוח? האם אלה לא יוצרים ערך לבעלי המניות?  

מדד ביצוע מודד את רמת הביצוע של המנהל ומשכך אינו חייב להיות פיננסי או מספרי, הוא יכול להיות מדד הבוחן פרמטרים אחרים, אם הם נקבעו כפרמטר להצלחה. מדדים המבוססים על בחינת תוצאות פעילות מתאימים לסביבה שבה התוצאות לא מוטות באופן משמעותי ולכן אינן מתאימות לשנת 2020. יתכן כי יש מקום לבחון מדדי ביצוע אחרים למנהלים בשנה הנוכחית. סוגים אחרים של בקרה הם בקרת "פעולות", המתאימה לסביבה בה יש הרבה אירועים חד פעמיים המטים את התוצאות ובקרת "אנשים", המתאימה לסביבה שבה מידת אי הוודאות משמעותית, והארגון מעוניין לבחון כיצד המנהלים פועלים בסביבה שכזאת.

בעלי המניות חייבים לצאת מהבועה הפיננסית ולהפסיק למדוד את המנהלים שלהם בשנת 2020 על פי בקרת "תוצאות" אלא על פי בקרת "אנשים" או בקרת "פעולות". לבחון מהן הפעולות בהן נקט המנהל כדי להיערך טוב יותר למשבר הקורונה? משפרץ המשבר כיצד פעל המנהל למזער את הנזק? האם זיהה הזדמנויות? האם חיפש אפיקי השקעה שונים?

הבעיה הנפוצה בארגונים אינה אי קביעת מדד ביצוע, שכן רוב הארגונים מבינים את החשיבות של מדד ביצוע בכדי לבחון את העמידה ביעדי הארגון. הבעיה העיקרית היא קביעתו של מדד ביצוע שאינו איכותי דיו בכדי לבחון את הפרמטרים שעליו לבדוק. אז איך קובעים מדד ביצוע איכותי? מדד ביצוע חייב להיות מותאם למטרות הארגון, אחרת אין לו כל משמעות ביכולת לקבל החלטות בהתאם לתוצאות שתתקבלנה. שקוף וקל להבנה, שכן הנבחן על פי מדד הביצוע, חייב להבין כיצד המדד מחושב, ומה עליו לעשות על מנת להשפיע על המדד בכיוון הרצוי לארגון ובכיוון הרצוי עבורו. המדד יהיה בלתי מושפע מגורמים אקראיים ומתנודתיות, אחרת בהתקיים אירועים חד פעמיים המטים את תוצאות המדד, אין אפשרות לבחון האם הסטייה מהמדד נובעת מאי ביצוע הפעולות הנדרשות, או שמדובר באירוע שאינו בשליטת הנבחן. קל למדידה ולבחינה וכזה המצביע על קשר ישיר בין הפעילות הנמדדת לבין ההשפעה על תוצאות המדד. לא פחות חשוב זה לקבוע מדד שהוא אובייקטיבי, שאינו ניתן בקלות להטיה ולמניפולציות של הנבחן לטובתו ולבסוף חייב מדד הביצוע לאפשר קבלת תוצאות באופן מהיר ומיידי ככל הניתן, שאחרת אם התוצאות תתקבלנה זמן רב לאחר הביצוע, תתקשה היחידה הנמדדת לבצע את השינויים הדרושים בכדי לשנות את תוצאות הפעילות.

אז בעלי המניות, הגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסה!

מה לשכירים ולהוצאות מוכרות לצרכי מס?

סעיף 17 רישא לפקודת מס הכנסה קובע – "לשם בירור הכנסתו החייבת של אדם ינוכו, זולת אם הניכוי הוגבל או לא הותר על פי סעיף 31, יציאות והוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו בשנת המס ולשם כך בלבד, לרבות ...". ועכשיו בעברית בבקשה.

מטרת מס הכנסה היא למסות את ההכנסה החייבת של האדם, כלומר אותה הכנסה שנותרה לו לאחר ניכויים, זיכויים והוצאות מותרות בניכוי. המשמעות היא שמס הכנסה ישולם על הרווח של האדם מאותה ההכנסה. עם כך נשאלת השאלה, אילו הוצאות שהוציא אדם הן הוצאות מותרות בניכוי? כעיקרון תוכר הוצאה בניכוי במידה וההוצאה שימשה בייצור הכנסתו של נישום (מי שחייב במס) בשנת המס ולשם כך בלבד.

אנסה להסביר זאת בפשטות, נישום מוציא מס' רב של הוצאות בכדי לייצר הכנסה, עם זאת ברור שחלק מההוצאות הנ"ל לא הוצאו באופן ישיר כדי לייצר הכנסה. לדוגמא, מר פלוני הינו מהנדס שנסע לחו"ל לצורך השתלמות מקצועית ושילם על כרטיס הטיסה במחלקת תיירים 1,000 דולר. כשהיה בחו"ל קנה לאשתו מתנה בסך 200 דולר. ניתן לראות בבירור כי ההוצאה בגין כרטיס הטיסה הינה בגין הגעה להשתלמות מקצועית שהכרחית למהנדס כדי שיוכל לפעול ולייצר הכנסה, לכן ההוצאה בסך 1,000 דולר תותר בניכוי למר פלוני (בתנאי שמדובר בכרטיס למחלקת תיירים/עסקים) והוא יפחית אותה מההכנסה שלו וע"י כך יפחית את חבות המס שלו. מנגד, רכישת המתנה לאשתו לא קשורה לייצור ההכנסה שלו כמהנדס ולכן הוצאה זו לא תותר בניכוי.

רובנו נוטים לחשוב שמה לשכיר ולהוצאות מותרות בניכוי, כי רק חברה יכולה לקזז הוצאות. לשמחתם של שכירים רבים אומר שהמחשבה הזאת הינה מוטעית. סעיף 17 אינו מגביל את ניכוי ההוצאות "לעסק" בלבד. כל מי שיש לו הכנסה, רשאי לנכות בגינה הוצאות ובתנאי, שהן עומדות בתנאי סעיף 17. גם שכיר רשאי לתבוע הוצאות אם אלו יצאו בייצור הכנסתו בשנת המס. סעיף 17 (מורכב מתתי סעיפים המפרטים את סוגי ההוצאות שיותרו בניכוי) שצוין בראשית המאמר מדבר על הכנסתו החייבת של "אדם". פקודת מס הכנסה מגדירה אדם: "לרבות חברה וחבר-בני-אדם.." המלה "לרבות", המופיעה בהגדרת "אדם", באה ללמד, שאין הדוגמות המובאות לאחר-מכן בגדר רשימה סגורה, והיא כוללת גם, לדוגמה אדם בשר ודם הקרוי "יחיד" או בדוגמא שלנו כל שכיר במדינת ישראל.

עכשיו אחרי שהבנו שגם השכירים במדינת ישראל רשאים לקזז מהכנסתם החייבת הוצאות מותרות בניכוי, חשוב שנסביר מהן ההוצאות שיותרו לשכיר בניכוי. בניגוד לחברה, הכנסתו החייבת של השכיר היא תלוש המשכורת שלו ואת רוב ההוצאות בגינו משלם המעביד שלו.

הקושי לגבי שכירים נעוץ בדרך כלל בקיומן של "הוצאות מעורבות" - הוצאות שהוצאו לצורכי עבודה אך מגלמות בתוכן גם מרכיב של הנאה פרטית. קושי זה אינו שולל בהכרח את ניכוי ההוצאה, שכן גם במקרים מעין אלה ניתן לנכות את החלק המיוחס לצורכי העבודה ולא לדרוש את החלק השייך להוצאה פרטית.

הרשימה הנ"ל כוללת דוגמאות למספר הוצאות המותרות בניכוי, אך אינה מהווה רשימה סגורה (חשוב לציין כי מדובר בהוצאות שהוצאו על ידי השכיר עצמו ולא על ידי המעביד שלו):

א. ספרות מקצועית שוטפת: הוצאות שהוציא שכיר בגין רכישת ספרות מקצועית אשר הינה הכרחית לצורכי העבודה שלו, יותרו בניכוי: ביטאונים תקופתיים, עיתונים מקצועיים, מאגרי מידע בתחום העיסוק וכדומה.

ב. תשלומים בגין הסדרי מס: שכר הטרחה המשולם ע"י השכיר לאיש מקצוע (יועץ מס וכן רו"ח) בגין הגשת דוחות (לשכירים שנדרשים על פי החוק), תיאומי מס, החזרי מס וכו' מותרים בניכוי באופן מלא והשכיר יוכל לדרוש אותן בשנה שבה הוציא את הכסף בגינן.

ג. דמי חבר: תשלום דמי חבר לאגודות מקצועיות בתחום העיסוק (לשכת עורכי הדין, לשכת רואי חשבון וכו') יותרו בניכוי וזאת בתנאי שהשכיר הוא זה שהוציא אותן ולא מדובר בהוצאה ששולמה על ידי המעביד.

ד. השתלמויות: הוצאות השתתפות בהשתלמויות לעדכון וריענון הידע המקצועי תותר בניכוי, לרבות כל ההוצאות הכרוכות בהשתתפות בהשתלמות (לינה וכו'). ההוצאות שיותרו בניכוי הנן אלה המתייחסות לשכיר עצמו בלבד ולא בגין בני משפחה.

ה. ספק אינטרנט: כאשר ניתן להוכיח שהשימוש הוא לצורכי עבודה בלבד, תותר ההוצאה בניכוי. אם יש בבית שני קווי אינטרנט אחד לצורכי עבודה והשני לצרכים פרטיים, יותר החלק המיוחס לצורכי עבודה. אם ישנו קו אחד ניתן לתבוע חלק מההוצאות לפי היקף השימוש, עם זאת מדובר בהוצאה שמאד קשה להוכיח אותה.

ו. תשלום לביטוח חיים במסגרת המשכנתא – כל שכיר או שאינו שכיר המשלם במסגרת המשכנתא שלו רכיב השייך לביטוח חיים מקבל זיכוי ממס בשיעור של 25% בגין מרכיב ביטוח החיים ששולם.

ז. חלק יחסי מהוצאות הבית. כאשר ניתן להוכיח כי השכיר נדרש לעבוד מביתו באופן קבוע במסגרת עבודתו, הרי שמס' הוצאות הבית הופכות להיות אינטגרליות לצורך ייצור ההכנסה וניתן יהיה להכיר בחלקן. אומר כי רשויות המס לא "מתלהבות" להתיר הוצאות כאלה בניכוי, אך אין מניעה להתירן בניכוי במידה וההוצאה הכרחית וחיונית לעבודתו של השכיר, למשל אם הוא מוכרח להמשיך ולעבוד בשעות הערב מביתו ולשם כך הוא מקצה חדר עבודה בבית. במקרים אלו הוא יוכל לקזז חלק יחסי מהוצאות הבית כגון: ריבית משכנתא בשל רכישת הדירה, שכר דירה: דמי השכירות המשולמים בגין החלק לצורכי העבודה יותרו בניכוי, ובתנאי שנוכה מדמי השכירות מס במקור והועבר לפקיד השומה. כיוון שפעולה זאת תביא לכך שמשכיר הדירה לא יזכה לפטור ממס בגין שכר הדירה מכיוון שמדובר בשכר דירה עסקי, לא נוהגים השכירים לדרוש את דמי השכירות כהוצאה מותרת בניכוי. חשמל, ארנונה וועד בית: יותר חלק ההוצאות המיוחס לצורכי העבודה.

זאת רק רשימה חלקית של הוצאות שציבור השכירים יכול לדרוש כהוצאה. חשוב לזכור כי במצב שבו השכיר מעוניין לנכות את ההוצאות הללו מהכנסתו ממשכורת, עליו להגיש דו"ח מס (באמצעות טופס 135) למס הכנסה, בדיוק כפי שעצמאי מגיש בצירוף אישורים וקבלות על כל ההוצאות שברצונו לנכות.  

מה הקשר בין נגיף הקורונה למודל JIT?

עכשיו זאת כבר עובדה, נגיף הקורונה חצה את גבולות העיר ווהאן שבסין ומתחיל להתפשט ברחבי המזרח הרחוק ובמקומות נוספים בעולם. אנו עדים לאחרונה להחלטות תקדימיות של חברות עסקיות ומדינות רבות בעולם המנסות להתגונן מפני התפשטות הנגיף. חברות תעופה רבות ביטלו את טיסותיהן לסין, אזרחים החוזרים מסין נדרשים לתקופת בידוד בביתם למשך 14 ימים, ליגת הכדורגל בסין נדחתה בחודשיים ובגדול חוסר הוודאות חוגג וכידוע חוסר וודאות וכלכלה חזקה לא הולכים ביחד.

בעשרים השנה האחרונות סין מהווה מרכז סחר בינלאומי בהיקף השני כיום רק לארה"ב ולמעשה קשה למצוא ענף תעשיה בעולם שלא פועל מול סין במישרין או בעקיפין, מייצר בסין או רוכש חלקי חילוף בסין ומכאן ההשפעה המיידית של התפרצות נגיף הקורונה דווקא בסין על הכלכלה העולמית. לכאורה לא ברורה החלטתן של חברות הרכב יונדאי וקאיה להשבית את המפעלים שלהן לשבוע שלם בדרום קוריאה ולהפסיק את הייצור. הסיבה לכך נעוצה בכך שחלק מהרכיבים הנדרשים בייצור הרכבים מגיעים דווקא מהמחוז שנפגע בסין. נשאלת השאלה למה ישנה השפעה מיידית? האם ענפי תעשייה לא יכולים להתמודד במשך שבועיים ללא הספקה של חלקי חילוף מסין? האם אין מלאי בכמויות מספיקות שאמור להתמודד עם בעיות מהסוג הזה? התשובה לכך נעוצה בשיטת ניהול רצפת הייצור הנקראת JUST IN TIME (ניהול "בדיוק בזמן").

ה- JIT היא פילוסופית ניהול יפנית שפותחה בתוך חברת "טויוטה מפעלי ייצור" על ידי טאיצ'י אונו כאמצעי לענות על דרישות הצרכנים לעיכובים מינימליים. אחד מממטרות השיטה היא הרצון למשוך את מלאי חלקי החילוף מהספקים "בדיוק בזמן", כלומר רק שיש דרישה לחלקי החילוף ממחלקות הייצור כתוצאה מביקוש למוצר הסופי המגיע מהלקוחות. השיטה היוותה מהפכה בעולם הייצור שפעל עד כה בשיטת ה- JUST IN CASE, כלומר החזקת כמויות גדולות של מלאי לכל מקרה שיכול לקרות. השאיפה להקטין את רמות המלאי במחסנים נובעת מהרצון לחסוך משמעותית בעלויות ניהול ואחזקת המלאי המהוות חלק משמעותי בסך ההוצאות של החברות היצרניות. כיוון שהמלאי מגיע "בדיוק בזמן" מהספקים, ישנה חשיבות לבצע בחירה סלקטיבית של ספקים איכותיים ואמינים  על ידי טיפוח קשרי גומלין ארוכי טווח עם מספר מצומצם של ספקים, וזאת בכדי לחסוך את עלויות הבדיקה ועלויות הידיינויות המשפטיות. קשר ארוך טווח עם ספקים אמינים יביא לכך שהחברה תוכל לסמוך על בקרת האיכות של הספק ולחסוך את בקרת האיכות הנעשית בחברה.

כיוון שחברות רבות פועלות בגישת ה- JIT, כלומר לא מחזיקות מלאי בכמויות גבוהות, בנוסף לעובדה שהזמנת החלקים נעשית בעיקר מול ספקים הפועלים בסין, הרי שנגיף הקורונה, שהביא להשבתה מאונס של מפעלים רבים בסין, הביא למחסור חמור של מלאי בחברות התעשייה ומכאן לעיכובים באספקת המוצר הסופי ללקוחות, עיכובים הנאמדים כבר כיום במאות מיליארדי דולרים ואף יכולים להאמיר אם לא ימצא במהרה הפתרון להתפשטות הנגיף.

לאור דבריו של דובר ארגון הבריאות העולמי, כריסטיאן לינדמייר, כי " המצב יהיה יותר גרוע לפני שיתחיל להשתפר", הרי שאנו צפויים להמשיך ולראות, לפחות בעתיד הקרוב, סגירה של מפעלים בסין ומכאן ירידה צפויה במחירי המניות של חברות הפועלות מול ספקים בסין ופגיעה אנושה בהמשך תהליך הייצור והמכירה של חברות הפועלות בגישת ה- JUST IN TIME כפילוסופית ניהול רצפת הייצור שלהן עם ספקים הפועלים בסין.

הצגה שונה? החלטה שונה!

עונת הדוחות השנתיים החלה וחברות רבות מפרסמות את הדוחות הכספיים לשנת 2018. חלקנו מופתעים מהתוצאות ושואלים איך יכולנו לצפות את התוצאות שהתקבלו? האם היה יכול להיות בידנו כלי שיצמצם את אי הוודאות? לצד הפתעות בתוצאות הפעילות של חברות רבות, יש דבר אחד שנשאר תמיד אותו הדבר והוא אופן הצגת הדוחות והמבנה המקובל להצגת דו"ח הרווח או הפסד.

תקן חשבונאות בינלאומי מספר 1 "הצגת דוחות כספיים" מגדיר את הבסיס להצגת דוחות כספיים וקובע כי המטרה של דוחות כספיים היא לספק מידע על הישות שהוא שימושי לתחום רחב של משתמשים לצורך קבלת החלטות כלכליות. מידע זה, יחד עם מידע שכלל בביאורים, אמור לסייע למשתמשים בדוחות הכספיים להעריך את שוויה של החברה ומסייע בהחלטה האם לרכוש את מניותיה או לדלל את ההחזקה. 

כדאי להתעמק בשתי נקודות עיקריות עליהן מדבר התקן, האחת היא יכולת השוואה והשנייה היא כלי לצורך קבלת החלטות כלכליות. יכולת ההשוואה בין חברות אכן מתקיימת כאשר חברות נדרשות להציג סט דוחות המבוסס על מבנה הצגה דומה וכללים דומים, אך הדוחות הכספיים, בדגש על דו"ח הרווח או הפסד, כפי שהם מוצגים כיום על ידי החברות, לא מסייעים ולעיתים אף מכשילים את המשקיעים הקיימים והפוטנציאלים בקבלת החלטות כלכליות מושכלות. 

דו"ח הרווח או הפסד (או דו"ח על הרווח הכולל), כפי שמפורסם כיום על ידי כל החברות, מחלק את הוצאות החברה לשתי קבוצות עיקריות: הוצאות הקשורות לייצור המוצר הנמכר/שירות שניתן (עלות המכירות) והוצאות הקשורות לתפעול השוטף של העסק (הוצאות הנהלה וכלליות, הוצאות מכירה ושיווק, הוצאות מחקר ופיתוח וכו'). קורא הדוחות למעשה מנתח אותם באופן חד מימדי, מה שייך לייצור ומה לא. אך כדי לקבל החלטה כלכלית מושכלת, יש לבחון את התוצאות באופן דו מימדי ולשאול, איך צפויות להתנהג העלויות במצבי טבע שונים (מיתון מול צמיחה)?

למה זה כל כך חשוב לקבל את פילוח ההוצאות בהתאם לאופי התנהגותן? מירב ההחלטות התפעוליות והניהוליות של חברה תלויות במיון נכון בין העלויות המשתנות, הניתנות לשינוי בטווח הקצר, לבין העלויות הקבועות, הניתנות לשינוי רק בטווח הארוך. אציב בפניכם דילמה פשוטה: משבר פוקד את ענף התקשורת ואתם מחזיקים במניות של שתי חברות תקשורת ומתלבטים איזו השקעה לדלל. אצל האחת מרכיב עלות השכר הוא משתנה, קרי משולם פר כל יחידה מיוצרת או לכל שעת עבודה, אצל השנייה מרכיב השכר הוא קבוע, גלובלי ללא קשר לכמות המיוצרת או לכמות שעות העבודה. בהנחה ושתי החברות צפויות למכור את אותה הכמות באותו המחיר, מאיזה חברה תעדיפו להיפטר? לכאורה, אם צפויה תקופת שפל, יכול להניח המשקיע כי אצל החברה הנושאת בעלות שכר משתנה, הפגיעה ברווח תהיה קטנה יותר, שכן לצד הירידה במכירות, צפויה גם ירידה בעלויות עקב יצור נמוך יותר שיביא לחסכון בעלויות השכר. לעומת זאת אצל החברה המשלמת שכר כמרכיב קבוע, ידע המשקיע כי ירידה במכירות ובייצור לא תביא לקיטון בעלויות השכר ומשכך צפוי הרווח של החברה (וכפועל יוצא הדיבידנדים להם יהיה זכאי) להיפגע משמעותית, כפי שקרה לחברת הוט הממונפת מבחינה תפעולית אשר הציגה ברבעון השני של 2018 ירידה מינורית של 3% במכירות לצד ירידה משמעותית של כ- 28% ברווח התפעולי.  

המסקנה איפוא צריכה להיות, כי דו"ח המציג את פילוח הוצאות החברה למשתנות ולקבועות, יכול לסייע למשתמשי הדוחות הכספיים לצורך קבלת החלטות כלכליות. למעשה ניתן לקבוע כי קורא הדוחות ישאף לדעת מהי "התרומה" של כל יחידה נמכרת לרווח, כאשר התרומה ליחידה היא ההפרש בין מחיר המכירה ליחידה לבין העלות המשתנה (בייצור ושלא בייצור) ליחידה ומשקפת את התוספת לרווח בגין מכירת כל יחידה נוספת. העלויות הקבועות מתהוות (בטווח הקצר) ללא קשר לייצור ולמכירה ולכן אינן משפיעות על התרומה של כל יחידה נמכרת לרווח.

אך האם קוראי הדוחות הכספיים מודעים לאופן ההתנהגות של העלויות המופיעות בדו"ח? האם הם יודעים איזה חלק מהעלויות הן משתנות וצפויות לגדול עם היקף הייצור ואלו הן קבועות ויכולות להשפיע על רווח החברה גם בתקופות של ירידה בייצור? התשובה היא לא! למה? כי החברות אינן מפרסמות את המידע הנ"ל במסגרת הדוחות הכספיים שלהן.

אז מה הפתרון? הצגת דו"ח רווח או הפסד נוסף, לצד הדו"ח המסורתי. בדו"ח הנוסף יקבל קורא הדוחות מימד נוסף ביכולת שלו לקבל החלטה כלכלית על ידי חלוקת העלויות שברווח או הפסד לעלויות הצפויות להשתנות עם השינוי בכמות המיוצרת (משתנות) ועלויות שאינן צפויות להשתנות עם הכמות המיוצרת (קבועות).

החשבונאות הניהולית מיישמת את הפתרון הזה, ככלי עבודה פנימי של מנהלי החברות, ונוהגת לחלק את הצגת תוצאות הפעילות של החברה לשתי הצגות שונות: דו"ח על פי ספיגה שבו עלויות הייצור, בין קבועות ובין משתנות, מועמסות על היחידות המיוצרות. הצגה על פי ספיגה לא מתייחסת להבדל באופן ההתנהגות של העלויות ובוחנת אותן בצורה דומה. כך נהוג כיום להציג את דו"ח הרווח או הפסד וקורא הדו"ח לא יכול להבחין אילו עלויות הן משתנות ואילו הן קבועות. לעומת זאת דו"ח על פי תרומה מאפשר לבחון באופן נפרד את פעולות הייצור, כאשר הוא מתייחס לעלויות המשתנות בלבד ומתייחס לעלויות הייצור הקבועות כעלויות תקופתיות שיש להכיר בכולן בתקופה החשבונאית בדו"ח רווח או הפסד. הדו"ח מחלק את העלויות למשתנות ולקבועות ולא לעלויות ייצור ותפעול.

דו"ח לפי תרומה הוא כלי בידי המשקיע לבדוק מהו הערך הכלכלי של החברה (התרומה שהחברה מייצרת על כל יחידה שהיא מוכרת) לעומת דו"ח לפי ספיגה שבודק מהו הרווח החשבונאי על פי כללי חשבונאות מקובלים. הפער ברווחים משקף את ההבדל בין הערך החשבונאי, שדוחה חלק מהוצאות הייצור הקבועות לשנה הבאה על ידי ספיגתן כחלק ממלאי הסגירה לבין הערך הכלכלי שבודק מהי התרומה ממכירת כל מוצר. תרומה חיובית מצביעה על כך שהמשך הייצור והמכירה בטווח הזמן הקצר, בו העלויות הקבועות אינן ניתנות לשינוי, היא ההחלטה הנבונה.

איזה דו"ח עדיף? החשבונאות הניהולית עושה שימוש במיון העלויות ככלי לקבלת החלטות ניהוליות קצרות טווח וארוכות טווח בתהליך הייצור. על כן מעדיפה את גישת התרומה, בה מבוצעת חלוקה ברורה בין העלויות המשתנות לקבועות, מתוך אמונה שהעלויות המשתנות ברות שינוי בטווח הקצר ומעידות טוב יותר על בעיות תפעול, כמו כן הן מעידות על העלויות שמשתנות עם היקף הייצור, נתון שהוא קריטי למנהל בעת קבלת החלטת ייצור. בשיטת התרומה, כל העלות הקבועה (בייצור ושאינה בייצור) הינה תקופתית. בשיטת התרומה, ניתן בנקל לזהות את העלויות הקבועות הקיימות בחברה, שכן הן לא מסתתרות בתוך עלות המכירות או בעלויות התפעול ומוצגות בנפרד (כפי שניתן לראות בדו"ח לדוגמא). בצורה זאת נוח יותר למנהל ולמשקיע לזהות נקודות תורפה ולבדוק היכן וכיצד ניתן לחסוך בעלויות הקבועות לשם שיפור התוצאות הפיננסיות.

אם מטרתנו בהצגת הדוחות הכספיים היא באמת לשפר את יכולת קבלת ההחלטה של קוראי הדוחות הכספיים ולהקטין משמעותית את אי הוודאות בקבלת ההחלטות, חובה על החברות המדווחות להציג 2 סטים של דוחות רווח או הפסד. האחד לפי ספיגה כפי שמוצג כיום, אשר יציג לקוראי הדוחות את החלוקה בין עלויות הייצור לעלויות התפעול והשני לפי תרומה אשר יבחין בין עלויות משתנות לעלויות קבועות. רק על ידי פרסום דו"ח הרווח או הפסד בשתי צורות שונות, נוכל לקבוע כי המטרה של תקן חשבונאות בינלאומי מס' 1 הושגה במלואה.  הבחינה של החלטה כלכלית חייבת להיות דו מימדית, שאחרת היא יכולה להוביל להחלטה הלא רצויה מבחינת המשקיע. 

ביקורת דוחות כספיים בעידן ה- IFRS

לאחרונה התבשרנו כי פירמת רואי החשבון שטיינמץ עמינח ושות' נדרשה לשלם, באמצעות חברת הביטוח שלה, 11.5 מיליון ₪ לקופת המפרק המטפל בפירוק קבוצת החברות של ענבל אור. עד כמה דבר כזה חריג בענף ראיית החשבון? נצטרך ללכת אחורה למעלה מעשור, לשנת 2007, בכדי למצוא מקרה דומה בו משרד רואי חשבון  נדרש לשלם כ- 23 מיליון ₪ לסילוק תביעה שהוגשה כנגדו, היה זה משרד רו"ח קסלמן וקסלמן, מהגדולים בישראל, בפרשת הבנק למסחר. 

"חשבונאות גמישה וביקורת יצירתית" צעקו כותרות העיתונים, בכדי להגדיר את ביקורת הדוחות הכספיים, שבוצעה על ידי הפירמה. האם החשבונאות הפיננסית על שלל תקניה וכלליה, אכן מאפשרת לרואי החשבון המבקרים גמישות מחשבתית ויצירתיות בבואם לבצע ביקורת על הדוחות הכספיים? בכדי לענות על השאלה, יש להתייחס לשלושה אספקטים המשפיעים על עבודת הביקורת:

המעבר לדיווח על פי כללי חשבונאות בינלאומיים – בכדי להבין את ההשפעה על עבודת הביקורת, עלינו לחזור למהפכה הגדולה שהתרחשה בעולם החשבונאות בשנת 2008. החל משנה זו, נדרשו כל החברות הציבוריות בישראל לעבור ולדווח על פי כללי חשבונאות בינלאומיים, כללי ה- IFRS (International Financial Reporting Standards) אשר שמו דגש משמעותי יותר על חשבונאות של שווי הוגן, הבוחנת את האירועים הכלכליים המתרחשים על בסיס המהות הכלכלית של העסקה הרלוונטית בשונה מניתוח על פי הצורה המשפטית. לדוגמא, בעוד שבעבר רכוש קבוע היה מוצג לפי עלות רכישתו ההיסטורית בניכוי הפחת שנצבר עליה, הרי שעתה יכולות החברות להציג את הנכס בדוחות הכספיים לפי שוויו ההוגן, כאשר מיותר לציין כי שווי הוגן הוא מספר לא מהימן, שכן כל מעריך שווי יכול לקבוע שווי שונה, ולעיתים אף באופן משמעותי, ממעריך אחר. שינוי נוסף הוא השינוי הדרמטי בעולם החכירות התפעוליות, כאשר החל משנת 2019 תוצגנה החכירות כולן כנכס וכהתחייבות בדוחות הכספיים, בשונה מהמצב הקודם בו חכירות תפעוליות היו Off Balance ונרשמו כהוצאות תפעוליות בלבד. גם במקרה זה הדגש הוא על המהות הכלכלית של החכירה היוצרת התחייבות לתשלום עתידי של תשלומי החכירה אל מול זכות השימוש בנכס המוחכר אל מול הצורה המשפטית של החכירה כפי שהוצגה בחוזה החכירה.

הכניסה למערכת הכללים הבינלאומית, פתחה צוהר לחברות לשפר את הדוחות שלהן על ידי הצגה של נתונים כלכליים עדכניים, אך במקביל הפכה את עבודת הביקורת של רואי החשבון למורכבת יותר ומהימנה פחות. כעת אין שחור או לבן, יש הרבה מקום לפרשנות, לאומדנים ולהערכות. מאפייני רכיבי הדוחות הכספיים דורשים שמידע פיננסי המוצג בדוחות הכספיים יהיה אמין ומהימן דיו ובמקביל רלוונטי, כאשר מידע הוא רלוונטי כאשר יש לו את היכולת להשפיע על קבלת ההחלטות. למרות שאנו שואפים שכל רכיב חשבונאי יהיה גם אמין וגם רלוונטי, יש לעיתים צורך להקריב מאפיין אחד לטובת מאפיין אחר. התיאוריה החשבונאית העדיפה בעבר את מאפיין האמינות. עם זאת בשנים האחרונות, עם המעבר לדיווח על פי התקינה הבינלאומית, הדיווח הכספי נע לכיוון הצגת פריטים רלוונטיים על חשבון האמינות של הנתונים המדווחים. הנהנות העיקריות מהמעבר לדיווח על פי שווי הוגן היו חברות להן נדל"ן רב. אם עד שנת 2008 קרקע שנרכשה לפני שנים רבות הוצגה במאזן לפי עלות רכישתה ההיסטורית, למרות שהיה ברור לכל כי אין זה מעיד על שווי מצבת הנכסים האמתית של החברה, שכן שווי הקרקע עלה במאות אחוזים מאז רכישתה ומכאן שאינה רלוונטית לצורך קבלת החלטות של משקיעים קיימים ופוטנציאלים, החל משנת 2008 הקרקע תוצג לפי הערכת שווי שקיבלה החברה. רלוונטי יותר? בהחלט כן. אמין יותר? לא בהכרח לאור העובדה כי מדובר בהערכה. פשוט לביקורת? לחלוטין לא!

סוגיית אי התלות של רואה החשבון המבקר - באופן אבסורדי שכר הטרחה על עבודת הביקורת משולם על ידי החברה המבוקרת, כלומר רואה החשבון צריך לחוות את דעתו על הדוחות ולעיתים אף להסתייג מהם או לתת הערת עסק חי (כפי שהיה מצופה לראות במקרה של קבוצת ענבל אור), בידיעה שאת שכרו יקבל מהחברה עליה הוא נדרש להעביר ביקורת. סוגיה זאת ידועה וקיבלה התייחסות בחוק רואי חשבון ובתקנות אי התלות שפרסמה לשכת רואי חשבון ומדובר בנושא שכל סטודנט לחשבונאות לומד ומכיר על בוריו. עם זאת יש לזכור כי הנהנה העיקרי מתוצר הביקורת הוא ציבור המשקיעים, שלא משתתף בתשלום שכר הטרחה. אין ספק שרובם המוחלט של רואי החשבון מבין את השלכות אי התלות ומבצע את הביקורת ללא רבב, אך די אם נזכיר את פרשת אנרון שבסוף שנת 2011 קרסה בפשיטת הרגל שהייתה אחת הגדולות בכל הזמנים, לאחר שהתגלה כי החברה דיווחה על מאזניים שקריים לאורך זמן ובאופן שיטתי ומונחה מלמעלה, יצרה תרמית חשבונאית מתוכננת ומתוחכמת. תאגיד רואי החשבון ארתור אנדרסון, שהיה אחד הגדולים והמובילים בתחומו, שהיה אחראי כל ביקורת הדוחות הכספיים של אנרון, פורק מכיוון שחתם על המאזנים מבלי לגלות את התרמית בהם.

שחיקת שכר הטרחה המשולם על עבודת הביקורת – תפקידו העיקרי של רואה החשבון הוא מבקר חשבונות, והוא אחד משומרי הסף החשובים ביותר במערכת הפיננסית האמון על מתן גושפנקא לאמינות הדוחות הכספיים המדווחים על ידי החברות הציבוריות, שבהן מושקעים מיליארדי שקלים של הציבור הן באופן ישיר והן על ידי קופות הפנסיה וביטוחי המנהלים. למרות האחריות הכבדה המוטלת על רואה החשבון המבקר, חל תהליך הדרגתי ומתמשך, של שחיקת שכר הטרחה המשולם לרואה החשבון על עבודת הביקורת. תהליך זה הביא את הפירמות הגדולות להשקיע כספים רבים בהרחבת השירותים הנלווים הניתנים ללקוחות המשרד, כדוגמת יעוץ פיננסי, ביקורת פנים, חוות דעת מקצועיות בתחום המיסים וסיוע כלכלי בעסקאות של מיזוגים ורכישות.

הביקורת, שהיא לב ליבו של מקצוע ראיית החשבון, הפכה להיות לא אטרקטיבית והפגיעה בשכר הטרחה לשעת ביקורת, מעלה את השאלה האם הירידה בשכר הטרחה, מובילה גם לפגיעה באיכות הביקורת המבוצעת על ידי משרדי רואי החשבון? ניתן להניח, כי שכר טרחה זול, מביא להעסקת צוות פחות מיומן בביצוע הביקורת (מתמחים) שיכולות הביצוע שלו, מן הסתם, פחותות מרואי החשבון הוותיקים במשרד, אך היקרים יותר וכן השקעה נמוכה יותר בשעות עבודה לביצוע הביקורת.

במחקר שערך פרופ' דן וייס, ראש מכון קסירר לחשבונאות בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ודירקטור בחברות ציבוריות ובבורסה לניירות ערך בתל אביב, התגלה כי שכר הטרחה של רואי החשבון נשחק ב־27% מ־241 שקל לשעה ל־175 שקל לשעה בין השנים 2007 ל־2016. המחקר בחן את השינויים בשכר הטרחה של רואי החשבון לשעה לפי ענפים.

מסקנה - האם החשבונאות הפיננסית יצירתית יותר? בהחלט כן. האם עבודת הביקורת של רואי החשבון מורכבת יותר? ללא ספק. האם זה הופך את עבודת הביקורת למיותרת? בדיוק ההפך! בעידן החשבונאי בו הדוחות כוללים אומדנים והערכות, עבודתו של רואה החשבון המבקר הופכת לחשובה מאין כמוה ובאמצעות הכלים הנכונים היא תוכל להיות אמינה ומהימנה ככל הניתן. הטיפול בנושא שחיקת שכר הטרחה חייב להיות מונח על שולחנם של כל השותפים הבכירים בפירמות רואי החשבון. אחריות כה גדולה של ביצוע ביקורת על דוחות כספיים המשפיעים על המצב הפיננסי של מיליוני אנשים בישראל, חייבת להיות מגובה בשכר טרחה שיאפשר ביצוע עבודה יסודית ואיכותית.

ומה איתנו, קוראי הדוחות הכספיים? האם לנו אין חלק בפגיעה האנושה של המשקיעים בקבוצת ענבל אור וברוכשי הדירות? לצד אחריותו של רואה החשבון, נדרשת מציבור המשקיעים מידת זהירות בקריאת הדוחות הכספיים. אין זה מספיק לרוץ לשורת הרווח הנקי, המדווח על בסיס מצטבר ולכן אינו מעיד בהכרח על מצבו התזרימי של הארגון, או להסתכל על הפעילות השוטפת בדו"ח תזרים המזומנים. כעת מקומם של הביאורים לדוחות הכספיים, המהווים ברוב המקרים למעלה מ- 90% מהדוח שמפורסם, הופך לחשוב הרבה יותר. כמה מאיתנו טורחים לקרוא את הביאורים? כמה מאיתנו בדקו מהי המדיניות החשבונאית בה בחרה החברה בהצגת נכסיה? ניתן להניח שרובנו רואים בביאורים לדוחות ערימה של מלל לא רלוונטי ולא מובן. אין ספק שלעיתים רמת הפירוט בביאורים היא בבחינת "מרוב עצים לא רואים את היער" והעיקר הולך קצת לאיבוד. אך עלינו לזכור כי רק בביאורים נוכל להבין איך בוצעה עבודת הביקורת, על בסיס אילו עקרונות חושבו הנכסים, ומהם האירועים שהשפיעו על הרווח. האם כולם אשמים חוץ מאיתנו בקריסה של קבוצת ענבל אור? לא במקרה הזה!

המנוף התפעולי בדוחות הכספיים של הוט

קבוצת הוט (להלן: "הוט") פרסמה היום את הדוחות הכספיים של הרבעון השני לשנת 2018. ניתוח דוחות הרווח או הפסד מצביע על כך שסך ההכנסות ברבעון השני קטנו בכ- 3% מ- 1,049 מיליוני ₪ ברבעון השני של 2017 ל- 1,028 מיליוני ₪ ברבעון השני של 2018. לכאורה מדובר באובדן הכנסות זניח שאין בו כדי להשפיע דרמטית על תוצאות הפעילות של הקבוצה. עם זאת מהדוחות עולה כי הרווח התפעולי של הקבוצה נחתך בכ- 28%. כיצד יתכן כי אובדן הכנסות מזערי מביא לאפקט כה משמעותי בשורת הרווח התפעולי?

בשונה מהסיכונים הפיננסים שאת רובם אנו מכירים, הבאים לידי ביטוי במנוף הפיננסי המחושב על פי דו"ח על המצב הכספי (המאזן), הרי שהסיכונים התפעוליים נמצאים ומנותחים על ידי שימוש בדו"ח הרווח או הפסד. עם זאת היכולת לנתח את הסיכונים התפעוליים על ידי שימוש בדו"ח רווח או הפסד המוצג למשתמשים חיצוניים על פי כללי חשבונאות מקובלים, אינו אפשרי. הסיבה לכך היא שהסיכון התפעולי הוא פונקציה של מבנה העלויות של החברה, קרי העלויות הקבועות והעלויות המשתנות, או במילים אחרות, התרומה המושגת על ידי החברה. כידוע, פילוח מבנה העלויות אינו מוצג בדו"ח הרווח או הפסד הבנוי על פי כללי חשבונאות מקובלים.

המינוף התפעולי בוחן ומודד את רגישות הפירמה לשינויים בהכנסות, ובמילים אחרות – בכמה אחוזים ישתנה הרווח התפעולי כתוצאה משינוי של 1% בהכנסות, לטוב או לרע. נוסחת חישוב המנוף התפעולי היא: סך התרומה לחלק לרווח התפעולי. 

המינוף התפעולי תלוי במבנה העלויות של הפירמה. כאשר העלויות מתחלקות בפועל, באופן גס, לשתיים: הוצאות קבועות שהיקף הייצור והמכירות לא משפיעות עליהן והוצאות משתנות שזזות, בדומה למכירות ולייצור. כל גידול בהכנסות יביא לגידול דומה בהוצאות האלו, וכל קיטון בהכנסות יביא לקיטון בהוצאות האלו.

מכאן עולה מסקנת ביניים: אם דרגת המינוף התפעולי של החברה גבוהה, המשמעות היא שרוב הוצאות התפעול הן קבועות וכל שינוי בהכנסות יביא לשינוי משמעותי ברווח התפעולי.

כעת נחזור לדוחות של הוט. מניתוח הדוחות הכספיים עולה כי סך ההוצאות התפעוליות של הקבוצה ברבעון השני של 2017 הן 900 מיליון ₪, אך נראה שרוב ההוצאות התפעוליות של הקבוצה ברבעון השני הן הוצאות קבועות (הוצאות פחת בסך 279 מיליון ₪, הוצאות תפעול בסך 507 מיליון ש"ח שברובן הן עלויות רכישת מכשירים למגזר הסלולר והטלוויזיה והוצאות הנהלה וכלליות בסך 55 מיליון ₪, המאופיינות בד"כ משכר גלובלי והוצאות שכירות קבועות). בחישוב גס ניתן לומר כי כמעט כל העלויות התפעוליות של קבוצת הוט הן עלויות קבועות ומשכך סך ההכנסות שוות בקירוב לסך התרומה. כעת ניגש לחשב את דרגת המינוף התפעולי של הקבוצה:7 = 1,049/149

המשמעות היא שעל כל אחוז אחד של אובדן הכנסות, הוט, עקב היותה ממונפת מבחינה תפעולית, צפויה לחתוך את הרווח התפעולי בכ- 7%. על פי דירוג המנוף התפעולי, ציפינו לראות ירידה של 21% ברווח התפעולי (דרגת המנוף כפול השינוי בהכנסות) ואכן השינוי לא רחוק מכך ועומד על 28%. הסיבה להפרש מוסברת על ידי כך שאין בידי את הנתונים המדויקים של פילוח העלויות, שכן הן אינן מפורסמות למשקיעים החיצוניים וכן כיוון שיתכן שהשינוי בהכנסות לא נובע רק משינוי בכמות הנמכרת, אלא גם משינוי במחיר המכירה של השירותים והמוצרים שהוט מספקת.

בשורה התחתונה, כיוון שמבנה העלויות של קבוצת הוט מאופיין בריבוי של עלויות קבועות, הרי שהוט חשופה לסיכון משמעותי במקרה של קיטון במכירות, כפי שראינו ברבעון השני של 2018, אך בעלת פוטנציאל גידול משמעותי במידה ויש גידול במכירות, שכן המינוף התפעולי הינו סימטרי ועובד לשני הכיוונים. המסקנה המתבקשת היא שכאשר המגמה בעסק היא חיובית (צמיחה בהכנסות), עדיף להיות עם מרכיב עלויות קבועות גבוה. מנגד, במצב של האטה וירידה בהכנסות, תלות גבוהה בעלויות קבועות תביא לירידה גדולה יותר ברווח, לכן עדיף להיות עם מרכיב עלויות משתנות גבוה.

ומה זה אומר לגבי העתיד של הוט? לאור כניסתה של הטלוויזיה האינטרנטית של סלקום טי.וי ופרטנר טי.וי ואובדן לקוחות הטלוויזיה הצפוי, נראה כי כל עוד תשמור הוט על מבנה עלויות המאופיין בעלויות קבועות, אנו צפויים לראות המשך ירידה משמעותית ברווחיה התפעולים בעתיד.