הצגה שונה? החלטה שונה!

עונת הדוחות השנתיים החלה וחברות רבות מפרסמות את הדוחות הכספיים לשנת 2018. חלקנו מופתעים מהתוצאות ושואלים איך יכולנו לצפות את התוצאות שהתקבלו? האם היה יכול להיות בידנו כלי שיצמצם את אי הוודאות? לצד הפתעות בתוצאות הפעילות של חברות רבות, יש דבר אחד שנשאר תמיד אותו הדבר והוא אופן הצגת הדוחות והמבנה המקובל להצגת דו"ח הרווח או הפסד.

תקן חשבונאות בינלאומי מספר 1 "הצגת דוחות כספיים" מגדיר את הבסיס להצגת דוחות כספיים וקובע כי המטרה של דוחות כספיים היא לספק מידע על הישות שהוא שימושי לתחום רחב של משתמשים לצורך קבלת החלטות כלכליות. מידע זה, יחד עם מידע שכלל בביאורים, אמור לסייע למשתמשים בדוחות הכספיים להעריך את שוויה של החברה ומסייע בהחלטה האם לרכוש את מניותיה או לדלל את ההחזקה. 

כדאי להתעמק בשתי נקודות עיקריות עליהן מדבר התקן, האחת היא יכולת השוואה והשנייה היא כלי לצורך קבלת החלטות כלכליות. יכולת ההשוואה בין חברות אכן מתקיימת כאשר חברות נדרשות להציג סט דוחות המבוסס על מבנה הצגה דומה וכללים דומים, אך הדוחות הכספיים, בדגש על דו"ח הרווח או הפסד, כפי שהם מוצגים כיום על ידי החברות, לא מסייעים ולעיתים אף מכשילים את המשקיעים הקיימים והפוטנציאלים בקבלת החלטות כלכליות מושכלות. 

דו"ח הרווח או הפסד (או דו"ח על הרווח הכולל), כפי שמפורסם כיום על ידי כל החברות, מחלק את הוצאות החברה לשתי קבוצות עיקריות: הוצאות הקשורות לייצור המוצר הנמכר/שירות שניתן (עלות המכירות) והוצאות הקשורות לתפעול השוטף של העסק (הוצאות הנהלה וכלליות, הוצאות מכירה ושיווק, הוצאות מחקר ופיתוח וכו'). קורא הדוחות למעשה מנתח אותם באופן חד מימדי, מה שייך לייצור ומה לא. אך כדי לקבל החלטה כלכלית מושכלת, יש לבחון את התוצאות באופן דו מימדי ולשאול, איך צפויות להתנהג העלויות במצבי טבע שונים (מיתון מול צמיחה)?

למה זה כל כך חשוב לקבל את פילוח ההוצאות בהתאם לאופי התנהגותן? מירב ההחלטות התפעוליות והניהוליות של חברה תלויות במיון נכון בין העלויות המשתנות, הניתנות לשינוי בטווח הקצר, לבין העלויות הקבועות, הניתנות לשינוי רק בטווח הארוך. אציב בפניכם דילמה פשוטה: משבר פוקד את ענף התקשורת ואתם מחזיקים במניות של שתי חברות תקשורת ומתלבטים איזו השקעה לדלל. אצל האחת מרכיב עלות השכר הוא משתנה, קרי משולם פר כל יחידה מיוצרת או לכל שעת עבודה, אצל השנייה מרכיב השכר הוא קבוע, גלובלי ללא קשר לכמות המיוצרת או לכמות שעות העבודה. בהנחה ושתי החברות צפויות למכור את אותה הכמות באותו המחיר, מאיזה חברה תעדיפו להיפטר? לכאורה, אם צפויה תקופת שפל, יכול להניח המשקיע כי אצל החברה הנושאת בעלות שכר משתנה, הפגיעה ברווח תהיה קטנה יותר, שכן לצד הירידה במכירות, צפויה גם ירידה בעלויות עקב יצור נמוך יותר שיביא לחסכון בעלויות השכר. לעומת זאת אצל החברה המשלמת שכר כמרכיב קבוע, ידע המשקיע כי ירידה במכירות ובייצור לא תביא לקיטון בעלויות השכר ומשכך צפוי הרווח של החברה (וכפועל יוצא הדיבידנדים להם יהיה זכאי) להיפגע משמעותית, כפי שקרה לחברת הוט הממונפת מבחינה תפעולית אשר הציגה ברבעון השני של 2018 ירידה מינורית של 3% במכירות לצד ירידה משמעותית של כ- 28% ברווח התפעולי.  

המסקנה איפוא צריכה להיות, כי דו"ח המציג את פילוח הוצאות החברה למשתנות ולקבועות, יכול לסייע למשתמשי הדוחות הכספיים לצורך קבלת החלטות כלכליות. למעשה ניתן לקבוע כי קורא הדוחות ישאף לדעת מהי "התרומה" של כל יחידה נמכרת לרווח, כאשר התרומה ליחידה היא ההפרש בין מחיר המכירה ליחידה לבין העלות המשתנה (בייצור ושלא בייצור) ליחידה ומשקפת את התוספת לרווח בגין מכירת כל יחידה נוספת. העלויות הקבועות מתהוות (בטווח הקצר) ללא קשר לייצור ולמכירה ולכן אינן משפיעות על התרומה של כל יחידה נמכרת לרווח.

אך האם קוראי הדוחות הכספיים מודעים לאופן ההתנהגות של העלויות המופיעות בדו"ח? האם הם יודעים איזה חלק מהעלויות הן משתנות וצפויות לגדול עם היקף הייצור ואלו הן קבועות ויכולות להשפיע על רווח החברה גם בתקופות של ירידה בייצור? התשובה היא לא! למה? כי החברות אינן מפרסמות את המידע הנ"ל במסגרת הדוחות הכספיים שלהן.

אז מה הפתרון? הצגת דו"ח רווח או הפסד נוסף, לצד הדו"ח המסורתי. בדו"ח הנוסף יקבל קורא הדוחות מימד נוסף ביכולת שלו לקבל החלטה כלכלית על ידי חלוקת העלויות שברווח או הפסד לעלויות הצפויות להשתנות עם השינוי בכמות המיוצרת (משתנות) ועלויות שאינן צפויות להשתנות עם הכמות המיוצרת (קבועות).

החשבונאות הניהולית מיישמת את הפתרון הזה, ככלי עבודה פנימי של מנהלי החברות, ונוהגת לחלק את הצגת תוצאות הפעילות של החברה לשתי הצגות שונות: דו"ח על פי ספיגה שבו עלויות הייצור, בין קבועות ובין משתנות, מועמסות על היחידות המיוצרות. הצגה על פי ספיגה לא מתייחסת להבדל באופן ההתנהגות של העלויות ובוחנת אותן בצורה דומה. כך נהוג כיום להציג את דו"ח הרווח או הפסד וקורא הדו"ח לא יכול להבחין אילו עלויות הן משתנות ואילו הן קבועות. לעומת זאת דו"ח על פי תרומה מאפשר לבחון באופן נפרד את פעולות הייצור, כאשר הוא מתייחס לעלויות המשתנות בלבד ומתייחס לעלויות הייצור הקבועות כעלויות תקופתיות שיש להכיר בכולן בתקופה החשבונאית בדו"ח רווח או הפסד. הדו"ח מחלק את העלויות למשתנות ולקבועות ולא לעלויות ייצור ותפעול.

דו"ח לפי תרומה הוא כלי בידי המשקיע לבדוק מהו הערך הכלכלי של החברה (התרומה שהחברה מייצרת על כל יחידה שהיא מוכרת) לעומת דו"ח לפי ספיגה שבודק מהו הרווח החשבונאי על פי כללי חשבונאות מקובלים. הפער ברווחים משקף את ההבדל בין הערך החשבונאי, שדוחה חלק מהוצאות הייצור הקבועות לשנה הבאה על ידי ספיגתן כחלק ממלאי הסגירה לבין הערך הכלכלי שבודק מהי התרומה ממכירת כל מוצר. תרומה חיובית מצביעה על כך שהמשך הייצור והמכירה בטווח הזמן הקצר, בו העלויות הקבועות אינן ניתנות לשינוי, היא ההחלטה הנבונה.

איזה דו"ח עדיף? החשבונאות הניהולית עושה שימוש במיון העלויות ככלי לקבלת החלטות ניהוליות קצרות טווח וארוכות טווח בתהליך הייצור. על כן מעדיפה את גישת התרומה, בה מבוצעת חלוקה ברורה בין העלויות המשתנות לקבועות, מתוך אמונה שהעלויות המשתנות ברות שינוי בטווח הקצר ומעידות טוב יותר על בעיות תפעול, כמו כן הן מעידות על העלויות שמשתנות עם היקף הייצור, נתון שהוא קריטי למנהל בעת קבלת החלטת ייצור. בשיטת התרומה, כל העלות הקבועה (בייצור ושאינה בייצור) הינה תקופתית. בשיטת התרומה, ניתן בנקל לזהות את העלויות הקבועות הקיימות בחברה, שכן הן לא מסתתרות בתוך עלות המכירות או בעלויות התפעול ומוצגות בנפרד (כפי שניתן לראות בדו"ח לדוגמא). בצורה זאת נוח יותר למנהל ולמשקיע לזהות נקודות תורפה ולבדוק היכן וכיצד ניתן לחסוך בעלויות הקבועות לשם שיפור התוצאות הפיננסיות.

אם מטרתנו בהצגת הדוחות הכספיים היא באמת לשפר את יכולת קבלת ההחלטה של קוראי הדוחות הכספיים ולהקטין משמעותית את אי הוודאות בקבלת ההחלטות, חובה על החברות המדווחות להציג 2 סטים של דוחות רווח או הפסד. האחד לפי ספיגה כפי שמוצג כיום, אשר יציג לקוראי הדוחות את החלוקה בין עלויות הייצור לעלויות התפעול והשני לפי תרומה אשר יבחין בין עלויות משתנות לעלויות קבועות. רק על ידי פרסום דו"ח הרווח או הפסד בשתי צורות שונות, נוכל לקבוע כי המטרה של תקן חשבונאות בינלאומי מס' 1 הושגה במלואה.  הבחינה של החלטה כלכלית חייבת להיות דו מימדית, שאחרת היא יכולה להוביל להחלטה הלא רצויה מבחינת המשקיע. 

אין תגובות

השאר תגובה