המנוף התפעולי בדוחות הכספיים של הוט
קבוצת הוט (להלן: "הוט") פרסמה היום את הדוחות הכספיים של הרבעון השני לשנת 2018. ניתוח דוחות הרווח או הפסד מצביע על כך שסך ההכנסות ברבעון השני קטנו בכ- 3% מ- 1,049 מיליוני ₪ ברבעון השני של 2017 ל- 1,028 מיליוני ₪ ברבעון השני של 2018. לכאורה מדובר באובדן הכנסות זניח שאין בו כדי להשפיע דרמטית על תוצאות הפעילות של הקבוצה. עם זאת מהדוחות עולה כי הרווח התפעולי של הקבוצה נחתך בכ- 28%. כיצד יתכן כי אובדן הכנסות מזערי מביא לאפקט כה משמעותי בשורת הרווח התפעולי?
בשונה מהסיכונים הפיננסים שאת רובם אנו מכירים, הבאים לידי ביטוי במנוף הפיננסי המחושב על פי דו"ח על המצב הכספי (המאזן), הרי שהסיכונים התפעוליים נמצאים ומנותחים על ידי שימוש בדו"ח הרווח או הפסד. עם זאת היכולת לנתח את הסיכונים התפעוליים על ידי שימוש בדו"ח רווח או הפסד המוצג למשתמשים חיצוניים על פי כללי חשבונאות מקובלים, אינו אפשרי. הסיבה לכך היא שהסיכון התפעולי הוא פונקציה של מבנה העלויות של החברה, קרי העלויות הקבועות והעלויות המשתנות, או במילים אחרות, התרומה המושגת על ידי החברה. כידוע, פילוח מבנה העלויות אינו מוצג בדו"ח הרווח או הפסד הבנוי על פי כללי חשבונאות מקובלים.
המינוף התפעולי בוחן ומודד את רגישות הפירמה לשינויים בהכנסות, ובמילים אחרות – בכמה אחוזים ישתנה הרווח התפעולי כתוצאה משינוי של 1% בהכנסות, לטוב או לרע. נוסחת חישוב המנוף התפעולי היא: סך התרומה לחלק לרווח התפעולי.
המינוף התפעולי תלוי במבנה העלויות של הפירמה. כאשר העלויות מתחלקות בפועל, באופן גס, לשתיים: הוצאות קבועות שהיקף הייצור והמכירות לא משפיעות עליהן והוצאות משתנות שזזות, בדומה למכירות ולייצור. כל גידול בהכנסות יביא לגידול דומה בהוצאות האלו, וכל קיטון בהכנסות יביא לקיטון בהוצאות האלו.
מכאן עולה מסקנת ביניים: אם דרגת המינוף התפעולי של החברה גבוהה, המשמעות היא שרוב הוצאות התפעול הן קבועות וכל שינוי בהכנסות יביא לשינוי משמעותי ברווח התפעולי.
כעת נחזור לדוחות של הוט. מניתוח הדוחות הכספיים עולה כי סך ההוצאות התפעוליות של הקבוצה ברבעון השני של 2017 הן 900 מיליון ₪, אך נראה שרוב ההוצאות התפעוליות של הקבוצה ברבעון השני הן הוצאות קבועות (הוצאות פחת בסך 279 מיליון ₪, הוצאות תפעול בסך 507 מיליון ש"ח שברובן הן עלויות רכישת מכשירים למגזר הסלולר והטלוויזיה והוצאות הנהלה וכלליות בסך 55 מיליון ₪, המאופיינות בד"כ משכר גלובלי והוצאות שכירות קבועות). בחישוב גס ניתן לומר כי כמעט כל העלויות התפעוליות של קבוצת הוט הן עלויות קבועות ומשכך סך ההכנסות שוות בקירוב לסך התרומה. כעת ניגש לחשב את דרגת המינוף התפעולי של הקבוצה:7 = 1,049/149
המשמעות היא שעל כל אחוז אחד של אובדן הכנסות, הוט, עקב היותה ממונפת מבחינה תפעולית, צפויה לחתוך את הרווח התפעולי בכ- 7%. על פי דירוג המנוף התפעולי, ציפינו לראות ירידה של 21% ברווח התפעולי (דרגת המנוף כפול השינוי בהכנסות) ואכן השינוי לא רחוק מכך ועומד על 28%. הסיבה להפרש מוסברת על ידי כך שאין בידי את הנתונים המדויקים של פילוח העלויות, שכן הן אינן מפורסמות למשקיעים החיצוניים וכן כיוון שיתכן שהשינוי בהכנסות לא נובע רק משינוי בכמות הנמכרת, אלא גם משינוי במחיר המכירה של השירותים והמוצרים שהוט מספקת.
בשורה התחתונה, כיוון שמבנה העלויות של קבוצת הוט מאופיין בריבוי של עלויות קבועות, הרי שהוט חשופה לסיכון משמעותי במקרה של קיטון במכירות, כפי שראינו ברבעון השני של 2018, אך בעלת פוטנציאל גידול משמעותי במידה ויש גידול במכירות, שכן המינוף התפעולי הינו סימטרי ועובד לשני הכיוונים. המסקנה המתבקשת היא שכאשר המגמה בעסק היא חיובית (צמיחה בהכנסות), עדיף להיות עם מרכיב עלויות קבועות גבוה. מנגד, במצב של האטה וירידה בהכנסות, תלות גבוהה בעלויות קבועות תביא לירידה גדולה יותר ברווח, לכן עדיף להיות עם מרכיב עלויות משתנות גבוה.
ומה זה אומר לגבי העתיד של הוט? לאור כניסתה של הטלוויזיה האינטרנטית של סלקום טי.וי ופרטנר טי.וי ואובדן לקוחות הטלוויזיה הצפוי, נראה כי כל עוד תשמור הוט על מבנה עלויות המאופיין בעלויות קבועות, אנו צפויים לראות המשך ירידה משמעותית ברווחיה התפעולים בעתיד.